החלטה בתיק ת"א 1106/99

1.   החלטה זו עניינה בשאלה, אם ההודעה לצד שלישי (ששלחו הנתבעים לצד השלישי), מזה, וההודעה שכנגד (שהגיש הצד השלישי נגד הנתבעים), מזה , ממשיכות לעמוד בעינן. השאלה התעוררה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 9063/03 (ערעורם של התובעים על דחיית תביעתם) ובע"א 9502/03 (ערעורו של הצד השלישי על דחיית ההודעה שכנגד), ובהעדר ערעור של הנתבעים (על דחיית ההודעה שהגישו).  במה דברים אמורים.

2.   התובעים הם ילדיה ויורשיה הבלעדיים של ע' ז"ל (להלן - המנוחה), שנולדו לה מנישואיה עם אביהם י' (להלן - הצד השלישי או י'). ברקע התובענות שלפניי (התביעה, ההודעה לצד שלישי וההודעה שכנגד) עומד מותה המצער, בטרם עת, של המנוחה, אשר ארע בתאריך 30.4.89, בהיותה כבת 30. יום לפני כן, במהלך מריבה שביניהם, הוכתה המנוחה על ידי בעלה (הצד השלישי). בעקבות הכאתה, הגיעה המנוחה לחדר המיון של בית החולים הדסה עין כרם, נבדקה על ידי שלושה רופאים (הנתבעים 2-4), וכעבור קצת פחות מ-3 שעות שוחררה לביתה. שעות אחדות לאחר שחרורה נפטרה בביתה.

בשנת 1999, כ-10 שנים לאחר מות המנוחה ובשעה שהיו עדיין קטינים, הגישו התובעים את תביעתם לפיצויים נגד הנתבעים בגין רשלנות שייחסו להם בטיפול הרפואי במנוחה. הנתבעים מצידם שלחו לבעל (י') הודעה לצד שלישי. בתגובה הגיש נגדם י' הודעה שכנגד.

במאמר מוסגר אחזור ואעיר כאן (כפי שהערתי על כך בהזדמנות קודמת) כי לא ברור לי אם ניתן בכלל לנקוט בדרך דיונית של הגשת " הודעה שכנגד" במסגרת הליכי הודעה לצד שלישי. ברם, משנמנעו הצדדים שבפניי לעורר כל שאלה או טענה בעניין זה, אינני רואה מקום להידרש לכך.

3.   בפסק הדין קבעתי כי הנתבעים לא התרשלו בטיפולם במנוחה ובעקבות זאת דחיתי את כל התובענות, בזו הלשון: " התביעה נדחית, וכך גם ההודעה לצד שלישי וההודעה שכנגד" (שם, עמ' 39). אזכיר, כי התובעים ערערו על דחיית תביעתם, הצד השלישי ערער על דחיית ההודעה שכנגד, ואילו הנתבעים נמנעו מלערער על דחיית ההודעה לצד השלישי.

4.   בפסק דינו קיבל בית המשפט העליון (ברוב דעות כב' השופטים ריבלין ופרוקצ'יה כנגד דעתו החולקת של כב' השופט רובינשטיין) את ערעורם של התובעים על דחיית תביעתם (למעט גבי הנתבעים 2 ו-4), והורה על החזרת התיק לבית משפט זה, " לצורך דיון והכרעה בשאלת גובה הנזק ולצורך מתן הוראות בשאלת הכספים של המערערים בע"א 9063/03 [התובעים]" (שם, עמ' 40). בהמשך ישיר לדברים אלה, התייחס השופט ריבלין לערעורו של הצד השלישי: " את 'ערעורו' של המשיב י' יש לדחות בנסיבות העניין" (שם, שם). גם השופטת פרוקצ'יה, שצירפה דעתה לדעתו של השופט ריבלין, התייחסה לערעורו של הצד השלישי, באומרה: "בנסיבות אלה, אני מסכימה למסקנה לפיה בית החולים הדסה וד"ר יהודה וולף אחראים ברשלנות כלפי המערערים 1 ו-2. כן אני מצטרפת לקביעה כי יש לדחות את הערעורים כנגד שאר המשיבים וכן את ההליך שיזם י'" (שם, עמ' 40; ההדגשה שלי - ד' ח').

5.   השופט רובינשטיין, שסבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את ערעורם של התובעים, נדרש אף הוא לערעורו של הצד השלישי, בכותבו את הדברים הבאים:

"(2) אין מנוס מהידרשות כאן לעניין שבסדרי דין: כאמור, הגיש בעלה של המנוחה ערעור על פסק הדין קמא (ע"א 9502/03). במישור הפרוצדורלי היתה זו טעות. הוא היה כאמור צד שלישי ו"מודיע שכנגד" בתיק נשוא הערעורים. ככזה, מבלי להידרש לשאלת "ההודעה שכנגד" הריהו בעל דין בתובענה ... התביעה נדחתה, ועמה ההודעה לצד ג' וההודעה שכנגד. לפיכך, לא נפגע על ידי פסק הדין, ועל כן אין לו מעמד פרוצדורלי של מערער. אין הוא נופל גם בקטגוריה מורחבת של מערערים ... אמת נכון הדבר, יש לו עניין מהותי בערעורם של ילדיו המערערים, אף שמטעמים שלא קשה לעמוד עליהם, הן בנסיבות התיק לגופו והן כמסתבר בתחום ההתישנות, לא הגיש את התביעה בצוותא חדא עמם. עניינו המהותי קשור באינטרס של ילדיו, ובמיוחד ועיקר באינטרס שלו עצמו שלא להימצא חשוף בנזיקין אם יתקבל הערעור. לכך די היה בהיותו - על פי דין - משיב בערעור ... כפי שאכן צורף, אמנם כמשיב פורמלי בע"א 9063/03 שהגישו ילדיו. גם משיב פורמלי רשאי לטעון טענותיו ככל משיב אחר ... וכך היה עליו לעשות. ואולם, כיוון שבעלי הדין האחרים לא נדרשו לכך, וכן לא היתה התייחסות לדבר בהליכי הרישום בבית משפט זה, ונוכח התוצאה המוצעת על-ידי להלן, איני רואה מקום לעסוק בכך מעבר לאמור"(ההדגשה שלי - ד' ח').

6.       בישיבת בית המשפט שהתקיימה לאחר פסק הדין בערעור, נדרשו הצדדים לשאלה, האם ההודעה לצד השלישי וההודעה שכנגד, או אחת מהן, ממשיכות לעמוד בעינן, חרף העובדה שהערעור של הצד השלישי לבית המשפט העליון נדחה וחרף העובדה שהנתבעים לא הגישו כלל ערעור על דחיית ההודעה לצד שלישי. על-פי בקשת הצדדים איפשרתי להם להגיש טיעונים קצרים בכתב בעניין זה.

7.       בין שאר טענותיהם, העלו הצדדים גם טענות משותפות, שניתן לכנותן " טענות ראי". כך, הנתבעים טענו כי הודעה לצד השלישי נדחתה על ידי מבלי שנדונה לגופה, "באופן אוטומטי וכפועל יוצא ובלתי נמנע" מדחיית תביעתם של התובעים, בהוסיפם כי משקיבל בית המשפט העליון את הערעור על פסק דיני וביטל את דחיית התביעה, ממילא בוטלה גם דחיית ההודעה לצד השלישי הממשיכה לעמוד בעינה.  טיעון מעין זה, נטען גם על ידי הצד השלישי בהתייחס להודעה שכנגד שהגיש נגד הנתבעים, באומרו כי ההודעה שכנגד לא נדונה לגופו של עניין, "לא בפסק דינו של בית המשפט הנכבד ואף לא בפסק הדין בערעור".

          טיעון הדדי זה של הצדדים מקובל עליי, ולפיכך, יש לכאורה לקבוע שהן ההודעה לצד השלישי והן ההודעה שכנגד ממשיכות לעמוד בעינן וכי עליהן להתברר במסגרת הדיון בתיק זה (כטענתו החלופית של הצד השלישי). אומר אני "לכאורה", משום טענותיהם הייחודיות (להבדיל מהמשותפות) של הצדדים. אפתח בטענותיו של הצד השלישי.

8.       לטענת הצד השלישי, בהימנעותם של הנתבעים מלהגיש ערעור על דחיית ההודעה לצד השלישי, הפך פסק הדין שנתתי (הפוטר את הצד השלישי) לפסק דין חלוט. טענה זו אין בה ולא כלום. זאת, משום שההודעה לצד השלישי היא (כטענת הנתבעים) בגדר " תביעה על תנאי", המותנית בתוצאות הדיון בתביעה העיקרית; כך שאם התביעה העיקרית נדחית, ממילא דין ההודעה השלישית להידחות אף היא, בהיעדר כל עילה או טעם לדון בה; ובמקרה שבו מבטל פסק הדין בערעור את דחיית התביעה ומפיח בה רוח חיים מחדש, ממילא קמה לתחייה גם ההודעה לצד שלישי, שנדחתה כאמור מבלי שנדונה כלל לגופה אלא כפועל יוצא מעצם דחיית התביעה.  באחת, דחיית התביעה מביאה לדחיית ההודעה לצד השלישי, ותחיית התביעה - לתחיית ההודעה לצד שלישי. המסקנה העולה מכך היא, כי דחיית ההודעה לצד השלישי במקרה זה, שבו לא נדונה  כלל ההודעה לגופה, לא הצריכה הגשת הודעת ערעור מצד הנתבעים, שלא היו רשאים כלל להגיש ערעור על דחיית הודעתם, בהינתן שהתביעה נגדם נדחתה (כנובע גם מדברי השופט רובינשטיין שצוטטו לעיל, שנאמרו ביחס להודעה שמנגד). לאור האמור, דחיית ההודעה אף לא יצרה מעשה בי-דין. לכל היותר נוצר כאן מעשה בי-דין מותנה, שהמשך קיומו תלוי בתוצאות הערעור של התובעים על דחיית תביעתם; ומשנתקבל ערעורם ותביעתם הוחזרה להמשך הדיון, ממילא יש לדון גם בהודעה לצד השלישי שממשיכה לעמוד בעינה.

          ומכאן לטענות הנתבעים נגד המשך הדיון בהודעה שכנגד, לאחר שבית המשפט העליון דחה את ערעורו של הצד השלישי על דחייתה בפסק הדין שנתתי.

9.    לטענת הנתבעים, משנדחה ערעורו של הצד השלישי " לאחר שנדון לגופו", יהיו הנימוקים לכך אשר יהיו, פסק הדין של בית משפט זה, שדחה את ההודעה שכנגד, " עומד בעינו ונותר כמעשה בי-דין ו/או השתק פלוגתא ככל שהוא מתייחס לתביעת הצד השלישי נגד הנתבעים, התביעה נדחתה ואין לצד השלישי זכות כי תביעתו תידון מחדש". טיעון זה של הנתבעים אינו מקובל עליי. ראשית, כאמור, בית משפט זה לא דן כלל בהודעה שכנגד (כפי שגם לא דן בהודעה לצד שלישי) וממילא גם לא קבע בגדרה כל ממצא עובדתי שעשוי ליצור השתק פלוגתא. שנית, כטענת הנתבעים עצמם (בסעיפים 8-10 לטיעוניהם), עצם הקביעה שהתביעה נדחתה (ובמקרה זה ההודעה שכנגד), איננה כשלעצמה מהווה מעשה בי-דין אלא יש לבחון את מהות ההחלטה: אם הבחינה מעלה כי התביעה נדחתה מבלי שנדונה לגופה, אלא כפועל יוצא מדחיית התביעה העיקרית, אין בכך כדי ליצור מניעה לקיים בה דיון בעתיד, מקום בו ערכאת הערעור מבטלת את פסק הדין שדחה את התביעה העיקרית, כפי שארע בענייננו. שלישית, לא נעלם ממני, כמובן, כי בית המשפט העליון דחה את "ערעורו" של הצד השלישי על דחיית ההודעה שכנגד. ברם, סבורני כי אף שהשופט ריבלין נזקק לשם הפועל " לדחות", פועלה של דחייה זו היא כמחיקה. כל כך, משום שגם בית המשפט העליון לא דן לגופו של עניין בערעורו של הצד השלישי (כטענת הצד השלישי, ולא כטענת הנתבעים), כך שאין זה סביר בעיני לומר כי התכוון לדחות את ערעורו של הצד השלישי מבלי שדן בו לגופו. תנא-דמסייע לפירוש זה מוצא אני בעובדה שהשופט ריבלין שיבץ את המילה ערעורו בין מרכאות, בקובעו כי את " ערעורו" של הצד השלישי יש לדחות "בנסיבות העניין". דומה, כי בכך כיוון השופט ריבלין לדבריו של השופט רובינשטיין לפיהם הגשת הערעור של הצד השלישי " היתה ... טעות" ( במישור הפרוצדורלי), וכי " אין לו [לצד השלישי] מעמד של מערער", כאשר את הדיבור " נסיבות העניין" שבדברי השופט ריבלין יש לפרש כנסיבות הדיוניות של העניין (שהרי לא התקיים כלל דיון בטענות המהותיות שהועלו בהודעה שכנגד וב"כתב הגנה לתביעה שכנגד של צד שלישי").

10.     לסיכום: אני קובע כי משהתקבל הערעור על דחיית התביעה, יש לדון הן בהודעה לצד שלישי והן בהודעה שכנגד, העומדות כיום בעינן כפי שעמדו עובר לדחייתן. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בפקסימיליה ותחזיר התיק אליי ליום 10.11.05.

אין לפרסם כל פרט מהחלטה זו שיש בה כדי לזהות את התובעים או את הצד השלישי.

ניתנה היום ז' בחשון, תשס"ו (9 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.